<h1>שו"ת הרשב"א ח"א סימן ר"ע</h1>
<h2>דף ק.</h2>
שאלת במה שכתבתי בתורת הבית [בית רביעי שער ראשון] דבריה בטלה בתשע מאות וששים, ואמרת שכתבתי עוד בגיד הנשה נמחה גופו של גיד בתוך הקדרה הרי זה צריך ששים וכו' אבל בזמן שהוא שלם בריה הוא ובריה אינה בטלה לעולם כמו שבארנו. ואמרת תמה אני שהרי כתבת למעלה שבריה בטלה בתשע מאות וששים, ואם לא חששת לפרש מפני שאמרת כמו שבארנו עדיין קשה איך אמרת אינה בטלה לעולם. תשובה חזרתי על ספרי ולא כתבתי שם לעולם, והסופר שכתב כן בספרכם לא דקדק בזה וקרוב היה לו לטעות כל שראה שכתבתי אינה בטלה, אך אני בלשון הזה כתבתי ומיהו דוקא פליטתו אבל גופו של גיד אם לא נמחה ואינו מכירו אוסר את כל הגידין וכמו שכתבנו למעלה דבריה היא ובריה לא בטלה. ומה שתמהת למה פסקתי בבריה דבטלה בתשע מאות וששים דאי משום ההיא דדג טמא שכבשו עם דג טהור [תרומות פ"י מ"ח] ומה שנאמר עליה בירושלמי [שם ה"ה] היא גופא לא מתוקמא אלא לענין בטול ציר כדקתני בהדיא לא לגופו של דג. לא ידעתי למה נתכונת באמרך דההיא לענין בטול ציר כדקתני בהדיא לא לגופו של דג, אם מצאת כן מפורש בשום מקום שאינו אלא לציר ולא לגופו, ואם אולי נשענת על מה שאמרו בשילהי אין מעמידין [ע"ז מ' ע"א] גבי טרית שאינה טרופה אמר רב יהודה אמר עולא מחלוקת לבטל בצירן אבל לגופן עד שיהא ראש ושדרה ניכר לכל אחד ואחד, וההיא לא לענין בטול אלא לסמוך על אחד להתיר את כולן. ואולי לא נתכונת לומר דקתני בהדיא שלא לגופן, אלא מפני ששנו בהדיא באותה משנה מחלוקת רבי יהודה ורבי יוסי בבטול הציר כדקתני דג טמא צירו אסור רבי יהודה אומר רביעית בסאתים רבי יוסי אומר אחד מששה עשר בו, על זה באת לומר דכל אותה משנה אינה אלא בביטול הציר, ורישא נמי [הכי משמע] דקתני דג טמא שכבשו עם דג טהור דאלמא משום כבישה לבד היא ומשום בטולו של ציר, דאי משום בטול גופו של דג למה לי שכבשו לימא שנתערב. ואם על זה באת לסמוך אגב חורפך לא עיינת בה, דעל כרחין סיפא דרישא לא משום בטול ציר דאם כן הוה ליה מחלוקת תנא קמא ור' יהודה ורבי יוסי דתנא קמא סבר בתשע מאות וששים ורבי יהודה ברביעית בסאתים ורבי יוסי אחד מששה עשר בו, וזה אינו, חדא דאי אפשר שיהא בין תנא קמא לרבי יהודה ורבי יוסי כולי האי, ועוד שיחמיר ת"ק בציר דרבנן דאינו אלא זיעה בעלמא כולי האי, [ועוד] דאם כן מאי קאמר בתר רישא דג טמא צירו אסור והא עד השתא בצירו עסיקינן באיסורו ובבטולו. אלא רישא באיסור כבישתו שאוסר את הטהור במליחתו עמו והדר איירי בבטול גופו וסיפא באיסור צירו ובטולו, ושלש משניות הן רישא בנתינת טעם בשכבש דג טמא עם דג טהור דבנתינת טעם כדג טהור שמלחו עם דג טמא דמייתינן בפרק כל הבשר [חולין קי"ג ע"א], והכא משנה חסרה היא והכי קתני דג טהור שכבשו עם דג טמא ולא פירש אם אסור או מותר, וסיפא כל גרב בבטול גופו, וסיפא דסיפא בבטול צירו. ובירושלמי פריש רישא לאסור דגרסינן עלה [תרומות פ"י ה"ה] דג טמא ר' יהודה בן פזי דבר דלייה דג טהור תפל שכבשו עם דג טמא מליח אסור. וכל גרב שהוא מחזיק סאתים אם יש בו משקל של עשרה זוז ביהודה שהם חמש סלעים בגליל זו משנה אחרת דמיירי בבטול גופו, וכן פירש רבינו שמשון ז"ל [תרומות שם מ"ח] זה לשונו השתא לא מיירי באיסור נתינת טעם דשעורו בששים אלא בדג טמא שנתערב בתוך דגים טהורים דמיתסרי כולהו משום דבריה לא בטלה ע"כ לשונו.
<h2>דף קיג.</h2>
שאלת במה שכתבתי בתורת הבית [בית רביעי שער ראשון] דבריה בטלה בתשע מאות וששים, ואמרת שכתבתי עוד בגיד הנשה נמחה גופו של גיד בתוך הקדרה הרי זה צריך ששים וכו' אבל בזמן שהוא שלם בריה הוא ובריה אינה בטלה לעולם כמו שבארנו. ואמרת תמה אני שהרי כתבת למעלה שבריה בטלה בתשע מאות וששים, ואם לא חששת לפרש מפני שאמרת כמו שבארנו עדיין קשה איך אמרת אינה בטלה לעולם. תשובה חזרתי על ספרי ולא כתבתי שם לעולם, והסופר שכתב כן בספרכם לא דקדק בזה וקרוב היה לו לטעות כל שראה שכתבתי אינה בטלה, אך אני בלשון הזה כתבתי ומיהו דוקא פליטתו אבל גופו של גיד אם לא נמחה ואינו מכירו אוסר את כל הגידין וכמו שכתבנו למעלה דבריה היא ובריה לא בטלה. ומה שתמהת למה פסקתי בבריה דבטלה בתשע מאות וששים דאי משום ההיא דדג טמא שכבשו עם דג טהור [תרומות פ"י מ"ח] ומה שנאמר עליה בירושלמי [שם ה"ה] היא גופא לא מתוקמא אלא לענין בטול ציר כדקתני בהדיא לא לגופו של דג. לא ידעתי למה נתכונת באמרך דההיא לענין בטול ציר כדקתני בהדיא לא לגופו של דג, אם מצאת כן מפורש בשום מקום שאינו אלא לציר ולא לגופו, ואם אולי נשענת על מה שאמרו בשילהי אין מעמידין [ע"ז מ' ע"א] גבי טרית שאינה טרופה אמר רב יהודה אמר עולא מחלוקת לבטל בצירן אבל לגופן עד שיהא ראש ושדרה ניכר לכל אחד ואחד, וההיא לא לענין בטול אלא לסמוך על אחד להתיר את כולן. ואולי לא נתכונת לומר דקתני בהדיא שלא לגופן, אלא מפני ששנו בהדיא באותה משנה מחלוקת רבי יהודה ורבי יוסי בבטול הציר כדקתני דג טמא צירו אסור רבי יהודה אומר רביעית בסאתים רבי יוסי אומר אחד מששה עשר בו, על זה באת לומר דכל אותה משנה אינה אלא בביטול הציר, ורישא נמי [הכי משמע] דקתני דג טמא שכבשו עם דג טהור דאלמא משום כבישה לבד היא ומשום בטולו של ציר, דאי משום בטול גופו של דג למה לי שכבשו לימא שנתערב. ואם על זה באת לסמוך אגב חורפך לא עיינת בה, דעל כרחין סיפא דרישא לא משום בטול ציר דאם כן הוה ליה מחלוקת תנא קמא ור' יהודה ורבי יוסי דתנא קמא סבר בתשע מאות וששים ורבי יהודה ברביעית בסאתים ורבי יוסי אחד מששה עשר בו, וזה אינו, חדא דאי אפשר שיהא בין תנא קמא לרבי יהודה ורבי יוסי כולי האי, ועוד שיחמיר ת"ק בציר דרבנן דאינו אלא זיעה בעלמא כולי האי, [ועוד] דאם כן מאי קאמר בתר רישא דג טמא צירו אסור והא עד השתא בצירו עסיקינן באיסורו ובבטולו. אלא רישא באיסור כבישתו שאוסר את הטהור במליחתו עמו והדר איירי בבטול גופו וסיפא באיסור צירו ובטולו, ושלש משניות הן רישא בנתינת טעם בשכבש דג טמא עם דג טהור דבנתינת טעם כדג טהור שמלחו עם דג טמא דמייתינן בפרק כל הבשר [חולין קי"ג ע"א], והכא משנה חסרה היא והכי קתני דג טהור שכבשו עם דג טמא ולא פירש אם אסור או מותר, וסיפא כל גרב בבטול גופו, וסיפא דסיפא בבטול צירו. ובירושלמי פריש רישא לאסור דגרסינן עלה [תרומות פ"י ה"ה] דג טמא ר' יהודה בן פזי דבר דלייה דג טהור תפל שכבשו עם דג טמא מליח אסור. וכל גרב שהוא מחזיק סאתים אם יש בו משקל של עשרה זוז ביהודה שהם חמש סלעים בגליל זו משנה אחרת דמיירי בבטול גופו, וכן פירש רבינו שמשון ז"ל [תרומות שם מ"ח] זה לשונו השתא לא מיירי באיסור נתינת טעם דשעורו בששים אלא בדג טמא שנתערב בתוך דגים טהורים דמיתסרי כולהו משום דבריה לא בטלה ע"כ לשונו.
